מניין באו התמרים שלנו? [עזריה, 1999]
במערבה של בית השיטה יש שכונה שבתיה נמצאים תחת עצי תמר. נטע אותם חברנו יצחק חצרוני ז”ל. בראשית ימיה של בית השיטה, כאשר איש לא ידע מה יגדל כאן, הביא יצחק כמה עשרות חוטרים של תמרים ממטע שהיה בעין חרוד ליד המעיין ונטע אותם בחלקה מרוחקת מחוץ לשטח הבנוי (אז.) החוטרים נקלטו , אך לא טופלו וגדלו פרא, כשהם מצמיחים סביבם חוטרים חדשים, אינם עולים לגובה ואינם נושאים פרי, וסביבם קוצים בגובה איש. הם ניגלו לציבור לפני 46 שנה: חג חצי היובל של בית השיטה נערך בחורשת התמרים. אחיה יפה ז”ל וכותב הטורים הללו נחלצו אז לגאול אותם מעלבונם: חרשו את השטח, חיסלו את כל החוטרים , התקינו השקאה והתמרים החלו לצמוח ולשאת פרי – שלושה זנים של פירות מצוינים. שנים אחדות לאחר מכן תוכננה במקום שכונה, ועמדו לעקור חלק מן התמרים כדי לבנות בתים במקומם. נחלצנו להצלתם, והצענו תכנון מחודש שהשאיר את העצים במקומם. כאיש שכונת התמרים אימצתי לי כמה עצים ואני נהנה מפרים בכל שנה, אף כי הם הולכים וגבוהים, וכמעט אי אפשר לטפל בהם.
שנים על שנים תהיתי על מקורם של עצי התמר הללו. המוצא מעין חרוד היה ידוע לי, ואף יותר מכך: ידעתי כי תמרי עין חרוד יובאו ארצה בין 1922 ל – 1924 :
לפני זמן מה הייתי בדגניה, באזכרה לדודי משה קיפניס, אולי אחרון בני העלייה השנייה, שנפטר והוא בן 108 שנים. פגשתי שם את בנו ובתו של בן ציון ישראלי, ושאלתי אותם אם הם יכולים לפתור לי את החידה. בוודאי, אמרו. את התמרים ההם הביא ממצרים או מאל עריש איש ושמו פרומקין מדגניה ב’. הוא שחילק שתילים בגוש חרוד, והוא מסר גם 50 חוטרים לבן ציון ישראלי. מהם נותרו בחיים 14 עץ, שהם היסוד ל”גן רחל”, שבן ציון ישראלי הקים, טיפח והשלים ב –1934 , וממנו נפוצו תמרים במקומות רבים בארץ.