כתת “אילה” בטיול כתות יב לאילת עם בנימין גלעד,-1958
- שלומית שמש
- הסיפור של בעז על הטיול למצדה 1958:
- בכיתה י”ב, לפני הטיול השנתי למצדה, בינג’י המחנך שלהם אימן אותם בהליכה עם תרמילים על הגב, כשהתרמילים מלאים באבנים. כדי שיהיה להם בטיול כוח לסחוב תרמילים מלאים ציוד למשך שבוע שלם, בלי להיפגש עם המשאית. עוד טרם העליה למצדה הם עלו למחנה השמיני של הרומאים, שעל הר יאיר, סוחבים את התרמילים הכבדים. עולים סוחבים ומזיעים. מהפיסגה הם השקיפו על מדבר יהודה. בינג’י אמר להם שזה נוף קדומים, שאפשר להרגיש את ההוד והעוצמה שלו.
- בעז הרגיש את כאב השלפוחיות בכפות הרגלים. היו לו כפות רגליים רחבות והוא תמיד קיבל נעליים משומשות שמישהו כבר הלך בהן לפניו, שהעור שלהן התרכך והתרחב והן התאימו לו יותר מנעליים חדשות שהעור שלהן קשה.
- בינג’י התפעל מהנוף.לבעז כאבו הרגליים.
- אחר כך הם ירו מטח כבוד לזכר הקנאים שלא נפלו בידי הרומאים. ועוד מטח כבוד לזכר הקנאים. ועוד אחד.
- הדממה של מדבר יהודה שמעה את היריות. הדממה העבירה אותן להר הסרטבה שבבקעה, הסרטבה העביר לגלבוע.
- בלילה הם ישנו לרגלי המצדה. שרים שירים רוסיים ליד המדורה, נרגשים מזה שנתנו להם רובים לירות בהם.
- בשחר הם התחילו לעלות למצדה בשביל הנחש. סוחבים את התרמילים הכבדים, עולים סוחבים ומזיעים. כדי לעודד את עצמם הם שרו:
- עלה נעלה…
- בזמן שבינג’י היה נפעם ממצדה, החברים בבית השיטה היו נפעמים מקבוצת איילה.
- החברים ידעו שמהיום קבוצת איילה תסחוב על גבה תרמיל שבו ההיסטוריה היהודית, החלוציות, תנועת המחנות העולים, ארון הספרים היהודי, חילוניות, סוציאליזם, דמוקרטיה, הומניזים… ועוד המון דברים, שבינג’י המחנך שלהם, שם להם בתוך התרמיל. וכמובן שהוא שם להם גם חלומות. על ארץ ישראל משתי גדות הירדן, על חברה למופת, על עבודה עיברית, על גאולת העם בארצו…
- במצדה בינג’י הקריא לקבוצת איילה מהספר של יוסיפוס פלביוס. תיאר את המחנות שהקימו הרומאים כדי לצור על היהודים. דיבר על מעטים מול רבים, על מסירות לעם היהודי. דיבר בפאתוס. אפילו נסחף קצת…
- מדבר יהודה היה חרישי. המדבר הקשיב לבניג’י.
- קבוצת איילה היתה תשושה. הגב והרגליים כאבו. ועוד לחשוב על כל הירידה שמחכה להם דרך הסוללה…
- בסוף הסיפור על הטיול למצדה, בעז תמיד היה גאה בעצמו שהיה לו כוח לסחוב את התרמיל הכבד, כוח לעלות בשביל הנחש, כוח להתגבר על הכאב מהשלפוחיות בכפות רגליים, ועוד כוח למשוך בעליה את המטפלת שלא היה לה כוח